סיפור נוסף מחדר הטיפולים של רות בנזינגר
רות בנזינגר הינה יוצרת השיטה - אימון טיפולי, המשלבת בין טיפול נפשי ואימון לצורך השגת יעדים מוגדרים. הסיפור הבא לקוח מתוך אתר הבית של השיטה, שם מובאים סיפורי מקרה אמיתיים, הממחישים את השיטה הייחודית. פרטים נוספים ניתן לקרוא באתר האינטרנט: www.turning-point.co.il
למרות השפע הכלכלי - לו זכה בילדותו, חש ירון נטוש רגשית על ידי הוריו, ובמיוחד על ידי אמו שעזבה את הבית, בהיותו ילד קטן, והותירה אותו אצל אביו . בחיפושיו אחר חום, תשומת לב וחסות, הוא נפל קורבן לגבר שניצל אותו מינית, בהיותו בן שמונה. ירון סבל לאורך השנים מבלבול בזהות המינית. הוא הרגיש, שלמרות היותו מוקף באנשים, אין לו למעשה את היכולת ליצור אינטימיות עם אף אחד. לרותי הוא הגיע במקרה.
ירון: "מגיל 19 אני אצל פסיכולוגים. בהיותי ילד מפותח וקורא, ידעתי את כל התיאוריות הפסיכולוגיות בעל פה. אחרי שנים שישבתי מול פסיכולוגים, שבעיקר הנהנו עם הראש והודיעו לי, אחרי שעה, כי תם זמני – הרגשתי שזה לא עובד בשבילי יותר. טיפול הפך למילת גנאי. הבנתי הכל ועדיין היה לי רע. על רותי ושיטתה – האימון הטיפולי - שמעתי ממכרה, שמאוד המליצה. השיטה החווייתית, יוצאת הדופן, סקרנה אותי. הלכתי לפגישת הכרות לא מחייבת עם רותי ויצאתי ממנה נסער. מצד אחד היה לי מאוד קשה, כי לרותי יש יכולת ראיה חדה והיא מיד ראתה לתוכי. מה שמאוד הבהיל אותי. מצד שני הדינמיות של השיטה והאינטראקציה האינטנסיבית והבלתי אמצעית ביני לבין רותי - היו מרתקות ומעצימות. סוף סוף ישבתי מול מישהי שלא הייתה עסוקה בשעון ובזמן שנשאר או נותר. המפגש פשוט זרם, ומצאתי את עצמי חוזר לשם שוב ושוב".
לקחת אחריות
היום - שנתיים אחרי - מסכם ירון:
" האימון הטיפולי לימד אותי לקחת אחריות על החיים שלי. להבין שאם אני לא אשנה גישה, שום איש מקצוע לא יוכל לעזור לי. התובנות עלו מתוכי ורותי חידדה, שיקפה ועזרה לי לטוות דרך. כבר אחרי מספר חודשים התחילו דברים להשתנות בחיי.
" פתאום הסתכלתי אחרת על משפחתי. למדתי להסתכל על הורי כבני אדם עם מגבלות וחולשות, ולא מתוך הצרכים או הציפיות שלי. ההסתכלות הזאת אפשרה לי לקבל אותם וליצור אתם מערכת יחסים חדשה. במקום הכעס, התסכול והחשבונות, הצלחתי סוף סוף לייצר תקשורת נינוחה ואכפתית, שלאט לאט הפכה לתחושה אמיתית של חיבה. השינוי ביחס שלי, גרר גם שינוי ביחס ובתחושות שלהם ונוצר מעגל של רצון טוב. היום לבוא הביתה זה כיף גדול. פעם זה היה סיוט. היום אני מסוגל לנשק את אמא שלי כשאני רואה אותה. בעבר זה היה משהו שלא הייתי מסוגל אפילו לדמיין אותו ".
ירון מעיד כי התקשורת שלו עם אנשים בכלל השתנתה מקצה לקצה.
" לפני הטיפול לא הייתי מודע למה שאני אומר. הייתי יורה מילים בלי לחשוב איפה הן פוגעות ולמה הן גורמות. היום אני לוקח אחריות על המילים שלי. אני מודע לכוחם ולתהליכים שהם יוצרים בחיי. יחסי עם אנשים השתפרו לאין ערוך. בנוסף - זכיתי סוף סוף במערכת אינטימית כפי שייחלתי לעצמי תמיד".
הרס עצמי
איך בעצם מתרחש השינוי ביומיום, ומה מיוחד בשיטה הזאת, שדווקא היא גרמה לך לצאת מהקיבעון?
ירון: "אני רציונליסט ולכן שיטת האימון הטיפולי מתאימה לי. אם יש מסקנה שעולה ממפגש טיפולי, אני מוכן לקחת אותה הלאה וליישמה. אם החלטתי שלמען עצמי אני צריך לסלוח לאמי ולייצר תקשורת טובה יותר איתה, אז לקחתי על זה את מלוא האחריות. פעלתי עם כל הכוונה, ברמה היומיומית, על מנת לייצר תקשורת שונה. זה מצריך איפוק, בגרות ונחישות. אבל אם יש מישהי מהצד, כמו רותי, שעוכבת אחרי ביצוע ההחלטות שלך, תומכת ומעודדת - אז לאט לאט נוצר שינוי, שהופך את התהליך לחלק טבעי מהחיים".
רותי בנזינגר – מייסדת שיטת האימון הטיפולי מסבירה את התהליך:
" ירון, כמו הרבה אנשים שנפגעו בילדותם, פיתח יחס שלילי בעיקר כלפי עצמו. בחוץ ירון שיחק את המשחק ועמד בציפיות החברתיות של הקרייריסט המצליח, אבל מבפנים הוא סבל מדחיה עצמית.
דחיה עצמית זו מקורה בהזדהות עם התוקפן – הזדהות של הילד הפוגע עם מי שהכאיב לו. ילד אומר לעצמו: אם דחו אותי, הכאיבו לי, נטשו אותי, כנראה שאני לא שווה כלום. אין לילד אמות מידה לשפוט את מגבלות המבוגרים שסביבו ואת מניעיהם. הוא מסתכל על העולם כאילו שהכל סובב סביבו ובגללו.
הבעיה היא שילדים כאלה גדלים ומפתחים את עצמם בכל מיני תחומים, אבל מבחינה רגשית הם נשארים פגועים, כועסים, מתוסכלים והכי גרוע - עם נטיה להרס עצמי, שמקורו בשנאה עצמית. שנאה זו מובילה להתמכרויות שונות, כפי שקרה גם במקרה של ירון, שהגיע אלי עם בעיות של שתייה והרגלי אכילה הרסניים."
איך מגיעים לילד הפגוע הזה?
" הנקודה שבה אדם מצליח לראות את הילד הפגוע שבו היא נקודת מפתח בטיפול. זהו עימות רגשי כלל לא פשוט. אבל שיטת האימון הטיפולי בנויה כולה סביב הרגע הזה. החדר הנעים עם הכריות, שנותן הרגשה של רחם מוגן, הישיבה מולי בגובה העיניים, הדיאלוג הער והאמפטיה - נותנים לילד הזה את האומץ לצאת. ואז, כשהוא יוצא, אנחנו נותנים לו מקום. את אותו מקום שלא היה לו בעבר. ההכלה של הכעסים והתסכול ובעיקר של הפחדים והעלבון, מאפשרת סליחה ואהבה עצמית. המטופל, כמו במקרה של ירון, לומד קודם כל להבין את מקור תחושותיו, לקבל ולאהוב את עצמו. התהליך הזה מאפשר לו לקחת את ההבנה הזאת הלאה ולסלוח גם לאחרים. פתאום הוא יכול לראות גם אותם כבני אדם עם כאבים וצרכים לא מסופקים, שלאוו דווקא פעלו על מנת להכאיב לו, אלא מתוך המוגבלות שלהם.
כך מתגבשת תובנה רגשית חדשה, שהעולם לא הגיב ולא מגיב באופן אישי נגדו. יש הבנה של המטופל שיש לו יכולת לקחת אחריות על החיים ולהיות זה שמוביל את עצמו ואת סביבתו למקום הרצוי לו".
שילוב של טיפול ואימון
איך מתבצע השילוב בין הטיפול הנפשי לאימון הטיפולי?
" במקרה של ירון האימון נסב סביב השיקום העצמי - הפיזי והנפשי. ירון נגמל מאלכוהול, הלך לדיאטנית, החל לעסוק בספורט וטיפח את עצמו. הטיפוח הפיזי התקיים בד בבד עם מטרות שירון הגדיר לעצמו גם בתחומים אחרים. אם עד אז הוא היה מסתובב עם פתיל קצר ותחושות של כעס ומרירות, משום שחשש לבטא את תחושותיו ומחשבותיו, במהלך הטיפול הוא למד להיות אותנטי. הוא התאמן בלהגיד את מה שהוא רוצה ומרגיש בבהירות ובמתינות, גם מול סכנת הדחיה.
הפחד הגדול ביותר של ילדים פגועים הוא שידחו אותם או ינטשו אותם. ברגע שמתאמנים בלקחת סיכון שיקרה אחד מהשניים, נוכחים כי העולם לא מתמוטט. התאמנות בחוויות דחייה וביכולת ביטוי אותנטית, מצמיחה את הילד הפגוע למבוגר הבוטח בעצמו.
ראיתי את ירון צומח מילד פגוע למבוגר כזה ותהליך הריפוי מדהים ומרגש בכל פעם מחדש.
זהו תהליך שאף פעם לא מאוחר לעבור אותו. החלק האימוני, בתהליך ההתבגרות הרגשי, הוא בעל ערך רב. ההעזה לשנות, שבאה לידי ביטוי במעשים יומיומיים מקטינה את השדים הגדולים והמפחידים. במקרה של ירון למשל - לגעת באמא שלו או לאפשר לה לגעת בו רגשית ופיזית, זה משהו שתורגל והפך לביטוי רגשי אותנטי, להרגל ולאורח חיים. אלא שהפעם מדובר בהרגל ובאורח חיים שנעשה מתוך בחירה רצויה ומודעת."
